כשלים בביצוע טיול מאורגן

 

בשנים האחרונות חלה עליה תלולה הן בתלונות והן בתביעות של צרכנים בגין כשלים שונים ומשונים שאירעו בטיול מאורגן, למשל, בין היתר:

  • סטיה מהמסלול המתוכנן, כמו ביטול טיסות פנים, או השמטת אתרים מהמסלול וכדומה.
  • עיכובים ותקלות שונות שגרמו להחמצה של אתרים במסלול.
  • איכות ירודה של השירות, כמו מלון ברמה נמוכה יותר, איכות האוכל וכדומה.
  • כשלים בטיולים של שומרי מסורת.
  • אבדן מזוודות, החמצת טיסות, נזקי גוף ועוד.
  • איכות ירודה של ההדרכה.
  • כשלים בתכנון המסלול מראש כך שהמסלול בלתי אפשרי, לא הגיוני, ארוך ומייגע לחינם וכו'.
  • איכות ירודה של השירות מצד החברה המארגנת ואי מתן פתרונות לבעיות המתעוררות בטיול.

במאמר הקרוב נתייחס לנקודה של כשלים בביצוע הטיול המאורגן.

נקודה זו עשויה לעלות יחד עם נקודות נוספות, קרי כשלים ברמת ההדרכה, כשלים בתכנון המסלול ועוד, ועשויה לעלות גם בפני עצמה, למרות שהתוכנית תוכננה כראוי וגם המדריך מתאים לקבוצה.

הכללים שנקבעו בפסיקה

החברה המארגנת טיול מאורגן ניצבת בפני מספר אתגרים, החל משלב תכנון של טיול מרתק ומלא חויות, עבור בבחירת המדריך המתאים לקבוצה, ולבסוף בביצוע התוכנית עליה התחייבה.

בעוד שבשלבים הראשונים לחברה יש יותר שליטה, הרי שכאשר מגיעים לשלב הביצוע ישנם גורמים ומשתנים רבים שלחברה אין שליטה עליהם, ותקלות שבהחלט עלולות להתרחש. בנסיבות אלה כבר פחות מדברים על גורם האשם של החברה או של המטיילים, ויותר מדברים על חלוקת האחריות לנזק. בוחנים את השאלה האם ועד כמה נגרם נזק, ולאחר מכן איך מחלקים אותו בין החברה לבין המטיילים.

שאלה ראשונה: מה התחייבה החברה המארגנת?

לעתים מתעוררת מחלוקת כבר בשאלה מה התחייבה החברה המארגנת. לעתים החברה המארגנת משנה את לוח הזמנים ברגע האחרון. או משנה את לוח הזמנים ואינה מיידעת את הנוסעים וכן הלאה. ראו למשל תיק 9379-08-13 לוי ואח' נ' חברת ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ:

"התנאים המחייבים את הצדדים הנם תנאי החבילה כפי שהם פורסמו באתר האינטרנט של הנתבעת וצורפו לכתב התביעה, ואלה יהיו הבסיס לבחינת טענות התובעים. אין ספק כי הנתבעת פרסמה באתר האינטרנט שלה תכנית הכוללת פירוט השונה באופן מהותי מהתכנית שהתבצעה בפועל. עיון במסמך שצורף על ידי התובעים מלמד, כי אין המדובר בפרסום כללי אלא בפרסום מפורט שהתייחס באופן ספציפי לטיול בו עסקינן וכלל תאריכי יציאה מוגדרים, שאחד מהם (19/5) – הוא מועד היציאה לטיול הרלוונטי, מכאן שאין בידי לקבל את טענת הנתבעת, כי המדובר בפרסום ישן שאינו תקף. מנהל המכירות של הנתבעת שהעיד בפני ציין כי הפרסום באינטרנט עליו מסתמכים התובעים הוסר מהאתר בחודש פברואר אך לא ידע לציין מועד מדויק, וחשוב מכך, לא ניתן הסבר מדוע היה צורך בשינוי תנאי החבילה לגבי הטיול הספציפי וכיצד מתיישבת הטענה כי המדובר בפרסום ישן עם דבר ציון מועדים עתידיים מוגדרים ליציאה לטיולים, שאחד מהם מתייחס לטיול בו עסקינן.

ניתן לקבוע כי התובעים הסתמכו על הפרסום באינטרנט עת רכשו את החבילה. החבילה נרכשה ביום 24.2.2013 והנתונים שבפני מלמדים כי הפרסום שעליו מסתמכים התובעים, היה באתר לפחות עד ליום 14.3.2013- מועד המופיע בכותרת התדפיס מאתר הנתבעת שצירפו התובעים לכתב התביעה. חיזוק מסוים לגרסת התובעים, אני מוצא בכך שהמדריך אישר כי התובעים פנו אליו, "בשעת אמת", במהלך הטיול והלינו על כך שהארוחות שצוינו בתנאים אינן מסופקות והלה הבטיח לפנות לנתבעת ולברר את העניין."

שאלה שניה: עד כמה השתדלה לקיים את התחייבותה

במאמר הראשי הבאנו את הפסיקה הקובעת באופן כללי את חובתה החמורה של החברה המארגנת את הטיול. כאן נבהיר, כי גם במקרה שבו האירועים לא היו בשליטתה המלאה של החברה המארגנת, גם אז מחויבת היא להוכיח כי היא השתדלה מאוד לקיים את התחייבותה, למרות התקלות שהתעוררו.

ת"ק 40008-12-12 נעים מושקה נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (2013):

"זאת ועוד, מחובתה של הנתבעת היה לפעול לשמירה על מבנה חבילת הנופש שהוזמנה ככל שאפשר. אף ייאמר כי ייתכנו מקרים לא צפויים בגינם אין להטיל עליה אחריות, הרי שאין ליתן לה פטור מלא מכל אחריות למתן פתרון בעת התרחשות תקלות, במצבים בהם יש באפשרותה לעשות כן (ר' ת"ק (תל אביב – יפו) 5209-03-08 רביד יכין נ' חברת השטיח המעופף בע"מ, ניתן ביום 8.1.2009, פורסם במאגרים המשפטיים; ת"ק (תל אביב – יפו) 12491-09-10 יעקב משה שליו ואח' נ' נתור יוניטל יוסי טורס ואח', ניתן ביום 20.4.2011, פורסם במאגרים המשפטיים).

בענייננו, הנתבעת לא הוכיחה כי לא התרשלה ואף לא התיימרה לטעון כי פיצתה על החיסרון ביום מהטיול כתוצאה מהעיכוב בטיסה. לא היה מדובר בעיכוב של שעות בודדות אלא בעיכוב משמעותי ביחס לטיול מאורגן בן 10 ימים. הטענה כאילו על פי התוכניה ייתכנו שינויים בלוחות הזמנים איננה מקובלת עלי בנסיבות העניין. אין מדובר בשינוי סביר בלוחות הזמנים של הטיול. הנתבעת טענה בדיון שהתקיים בפני כאילו: "למיטב ידיעתי לא נגרע כלום מתוכנית הטיול. ההפסד שנגרע שבעצם היו צריכים לצאת בבוקר והם הגיעו בחצות. הם ביקרו בכל האתרים שבטיול" (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 17 – 18). ברם, טענה זו לא הוכחה על ידה ודינה להידחות, הגם שהתובע העיד בתגובה לטענה זו: "לא נכון, מה נראה לך שבחצות יצאנו לטייל. אתם לא הוספתם לנו יום. את לא הייתה איתנו בטיול. אני הפסדתי יומיים מהטיול" (שם, ש' 22 – 23).

לאור כל האמור הנני סבורה כי הנתבעת חבה כלפי התובעים."

שאלה שלישית: עד כמה זה משמעותי?

הכללים הבסיסיים לעניין זה נקבעו בפסיקה, ולהלן נצטט מפסק דינו של השופט נמרודי בתיק 20598-09-12, 36064-02-13 שטריכמן נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ:

"3. בעת הכרעה בתביעה של נוסע כנגד גורם המנהל טיול מאורגן יש ליתן את הדעת לשני עקרונות מנחים:

עיקרון ראשון: בטיול מאורגן – לאור ריבוי השירותים וההסתמכות על ספקים שונים במדינות זרות, עלולים להתרחש שיבושים ותקלות. שיבושים, תקלות ושינויים מהותיים עשויים להעמיד לנוסעים עילה לפיצוי. עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין שיבושים ותקלות שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין שיבושים המהווים זוטות.

טיול מאורגן מתנהל במדינה זרה, לעיתים במספר מדינות. השירות כולל טיסות, הסדרת אשרות, שירותי לינה, מזון, הסעות, הסדרת כניסה לאתרים, תשלום לספקי שירות שונים, תיאומים רבים, התאמת מסלול הטיול לתנאי מזג אוויר וכיו"ב.

הנחת המוצא הינה שבטיול מאורגן כאמור – לאור ריבוי השירותים וההסתמכות על ספקים שונים במדינות זרות – עשויים לחול שיבושים ותקלות והמארגן עשוי לערוך שינויים בתוכנית, בלוח הזמנים ובשירותים.

שיבושים, תקלות ושינויים מהותיים עשויים להעמיד לנוסעים עילה לפיצוי. עם זאת, אין להטיל על מארגן הטיול אחריות בגין תקלות או שיבושים שעשויים להתרחש בטיול מאורגן ושלא היה בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או בגין תקלות או שיבושים המהווים זוטות [סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המוחל על מערכת היחסים החוזית מכוח עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1793); סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות לפיו "לא תוגש תובענה בשלב מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו"; חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32]. לא כל אי נעימות מהווה עילה לפסיקת פיצויים. הבחינה האם מדובר בתקלה או שיבוש שאין בהם כדי לשנות מאופי הטיול ורמתו או המהווים זוטות תיבחן לפי אמות מידה אובייקטיביות.

עיקרון שני: נוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין נזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים. מחד גיסא, במסגרת קביעת שיעור הפיצוי יש להביא בחשבון את הסבירות שיתרחשו שיבושים ותקלות ואת העובדה שלבד משירות נתון שהשתבש סיפק מארגן הטיול שירותים רבים נוספים בעלויות משמעותיות. מאידך גיסא, בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי.

הנוסע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין נזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". בעסקאות שעניינן שירותי הנאה (להבדיל מעסקאות מסחריות) מרכיב הנזק שאינו ממוני עשוי להיות משמעותי. לעיתים עשוי להיות הנזק הלא ממוני להיות גבוה משיעור הנזק הממוני או אף משיעור העסקה. כל עניין נבחן לגופם של דברים ובהתאם לנסיבותיו, כאשר מנגד מוטלת על הנוסע – הנפגע – החובה לפעול להקטנת נזקיו, כאמור בהוראת סעיף 14 לחוק התרופות [ראו ת"א (מחוזי ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ו-367 נוספים נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ (17.5.2011) (סעיף 27 לפסק הדין; ראו האסמכתאות המובאות שם)].

ב-ת"ק 42221-03-12 שגיא נ' נוה אקדמיה (2012) קבע בית המשפט כי:

"אמנם היו שינויים וליקויים מסוימים, אך כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי התובעים להוכיח סטייה משמעותית ובלתי מתקבלת על הדעת בין המובטח להם לבין מה שקיבלו הלכה למעשה."

ובהמשך קבע:

"הרושם שהותיר הטיול בתובעים הוא עניין סובייקטיבי הנתון לפרשנות אישית. נראה שלכל הפחות חלק מהתובעים נהנו בטיול, כפי שעלה בין היתר מדבריהם של התובעים ומפתקים שצורפו לתשר של המדריך אשר בחלקם נכתבו דברי תודה גם לנתבעת עצמה. מנגד, בהחלט ייתכן כי חלק מהתובעים אכן הרגישו תחושת החמצה בעקבות הטיול וציפו כי החוויה בכללותה תהיה אחרת, כפי שעולה מכמה ממכתבי התלונה שנשלחו לנתבעת והוגשו לתיק. כך או כך, מבחינה משפטית כאמור היה על התובעים להוכיח כי הנתבעת הפרה באופן משמעותי את התחייבויותיה כלפיהם ולא עלה בידיהם לעשות כן, פרט לאותם עניינים נקודתיים המתוארים לעיל.

להלן פסק דין המשלב את שני העקרונות שפירטנו לעיל – תק 16445-10-12 שני ואח' נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ (2013)

"המצב המשפטי

תוכנית הסיורים שפורסמה ושאותה קיבלו הנוסעים ובגינה שולמה התמורה מהווה הסכם ברור ומפורט בין הצדדים ומכאן ציפיות הנוסעים לרמה גבוהה של הטיול, אשר אמורה לבוא לכלל ביטוי ברמתו האישית ובמקצועיותו של המדריך, היקף ידיעותיו ויכולת ההתנהלות והארגון שלו, דרך רמת בתי המלון, הספינה והביקור בכל האתרים שהובטחו.

בת"ק (ירושלים) 4184/06 אהרון ופרחיה ברודנר ואח' נ' קשר רנט א קאר בע"מ, ניתן ביום 17.1.07, נדונה בהרחבה השאלה המשפטית "מהי אחריותו של ספק שירות לחו"ל כלפי מזמין השירות? (הגישות השונות – מאחריות מוחלטת עד להתעלמות מוחלטת)". בהמשך פס"ד בחן השופט את המצב בישראל וקבע:

"המצב בישראל – אין אחריות מוחלטת אך ייזהר הספק

15.אין חקיקה מיוחדת בישראל בעניין אחריות הספק… אשר לכן, אין מקום לגישה גורפת המטילה אחריות מוחלטת על הספק לכל תקלה במתן השירות… על הלקוח לקבל את אשר הובטח לו. שנית, הספק צריך להתנהג בהוגנות וחובה עליו לדעת על תקלות שיכול או צריך היה לדעת.

16.הנקודה הראשונית היא שעל הצרכן הלקוח לקבל את אשר הובטח לו. זאת במסגרת דיני החוזים ודיני הגנת הצרכן החלים על העסקא שלפנינו. כעיקרון, אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות של ספק השירות. כמובן, יכול הוא תמיד לשלוח הודעות צד ג' לנותני השירות או לנציגיהם בישראל, אך איננו יכול להתעלם מכך. …

17.אשר על כן, אם אין חולק שהצרכן לא קיבל את שהובטח לו בבירור שיקבל, האחריות היא על הספק.

18…. היא מהו גבול אחריותו של ספק השירות כאשר מתברר כי השירות אותו הזמין הלקוח שונה ממה שהובטח לו בפועל? בעניין זה התשובה לעיתים קשה. כך למשל אם הובטח לצרכן מלון בין חמישה כוכבים ובפועל ניתן לו מלון בין ארבעה כוכבים, האחריות היא על הספק. שכן ברור שנקודה זו קלה לבירור… ספק השירות חב חובת זהירות כלפי הלקוח, ואם לא עשה את מירב המאמצים על מנת לוודא מהו השירות אותו הוא מספק אחראי הוא כלפי הלקוח".

לאחר מכן, בחן השופט את המצב שלפניו וקבע כי התובעים לא קיבלו את אשר הזמינו. התובעים הזמינו רכב גדול שיתאים לתוכניותיהם, אך קיבלו במקום זה רכב פרטי קטן בניגוד גמור למה שהובטח להם. כב' השופט אברהם טננבוים פסק כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לתובעים ולכן יש לפצותם בסך של 4,738 ₪.

שאלת הפיצויים למטיילים בטיולים מאורגנים מעסיקה את בתי המשפט השונים, אולם ההלכה שהתגבשה עם השנים הינה חד משמעית: "מצד אחד, יש להבטיח שמירת הזכויות של המטיילים וגילוי מירבי מצד החברות המארגנות הטיולים לגבי מסלול הטיול וכל הכרוך בו ומצד שני יש למנוע תביעות בגין תקלה שהיא ותהא פעוטה ומזערית", ראה פס"ד 1675/89, רימון טיולים בע"מ נ. שרעבי, וראה אף פס"ד ת"א 165/88 דהן אאידה נ' רפאל, מפי כב' הנשיא זיילר.ב

לגבי אופן תפקודו של המדריך בטיול – כבר נפסק כי: "מדריך הטיול בהיותו אדם, מביע עמו את נסיון חייו, ידיעותיו, אופיו ומזגו. איש איש על פי סגנונו ואופיו. באותה מידה גם המטיילים שונים איש מרעהו, יש המסתפקים בהסבר קצר ותמציתי ויש המעדיפים הסברים ארוכים ומעמיקים"…תק(תא) 12188/02 צדקני מתי ואח' נ' דרך החופש בע"מ (לא פורסם), מפי כבוד השופטת טולוקובסקי.

"נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר המשקל הרב שיש למדריך בטיול מאורגן. המדריך משול לרועה של העדר; הוא זה שמדריך, מכוון, מארגן, מרצה. המדריך הוא זה שמספק את הידע וחומר הרקע הדרוש לביקור בכל אתר ואתר; המדריך הוא זה שאמור להכיר את האתרים גם מהפן הלוגיסטי, דהיינו כיצד יש להגיע לאתר, מהן השעות המתאימות לביקור, מהו הלבוש הראוי באותו אתר. אין ספק כי נוסע שבוחר להשתתף בטיול מאורגן, מעוניין להסיר מעצמו את הצורך בהכנת מסלול הטיול, לימוד החומר הקשור אליו וליהנות מהערך המוסף שנותן המדריך" (ראה: ת"א 2041/08 גלדור חיים נ' פגסוס תיירות בע"מ (פורסם בפדאו"ר) וכן תק (ת"א) 40458-12-11 ילנה ברודסקי נ' פגסוס תיירות ונסיעות, ניתן ביום 24.7.12, פורסם בנבו).

מן הכלל לפרט:

בפתח הדיון אציין כי עדותו של עד התביעה מהימנה בעיני ואני מעדיפה אותה על פני גרסתו של המדריך, שהעיד מטעם הנתבעת. שוכנעתי כי הנתבעת דרשה תמורה גבוהה יותר מהמקובל בחברות אחרות שהציעו את אותה התוכנית, לאור המוניטין שצברה בשוק הטיולים כחברה בעלת ידע וניסיון ברמה הגבוהה ביותר. הנתבעת לא סתרה טענה זאת.

הנתבעת אמורה היתה לקיים מפגש מקדים בין הקבוצה לבין המדריך המיועד, וזאת על מנת שהמטיילים יכירו את המדריך ויקבלו כל מידע נחוץ להם לקראת הטיול. מפגש כזה לא התקיים וכך נמנע מן המשתתפים תאום ציפיות מקדים, שהיה בו, לו התקיים, כדי לצמצם ואף למנוע את התלונות שהועלו בדיעבד.

במקרה דנן, שוכנעתי כי לנתבעת ולמדריך אחריות משותפת לכשלון הטיול. זו מצידה לא טרחה להבטיח סידורים ארגוניים מוקדמים ויעילים, וזה מצידו לא מצא את הדרך להתגבר ולהתמודד עם הבעיות הצפויות והבלתי צפויות, שנתגלו במהלך הטיול. אני מקבלת את גרסת התביעה לכך כי היו כשלים בהתנהלות הנתבעת, בכך שלא ציידה את המדריך בכסף מקומי בשיעור מספיק, שלא ניתן היה להקים עימה קשר בשעת מצוקה, ובעיקר בכך שתוכנית הטיול, כפי שתוכננה מראש, לא תאמה את התכנית שהיתה בידי המדריך ובידי נהגי האוטובוסים. ענין זה גרם לצורך בוויתור על ביקור באתרים שיועדו לכך ולשינויים בתכנית הטיול. הציפייה הסבירה למשתתפים בטיול מאורגן היא כי אוטובוס צמוד ילווה את הקבוצה במשך כל שעות היום, יסיעם מבתי המלון ליעדים השונים, וכן מאתר לאתר ובסיום הפעילות יחזירם לבית המלון. במקרים בהם נקטעו ההסעות באוטובוס באמצע היום, גרם הדבר לאי נוחות רבה לתובעים, להוצאות כספיות נוספות ולקיצור ימי הפעילות בחלק מהמקרים. כל אלה בוודאי לא הצדיקו את המחיר הגבוה יותר אשר נגבה מן המשתתפים עבור שירותיה המצוינים של הנתבעת.

לענין רמת בתי המלון במהלך הטיול, קיים קושי ברור לתאם את ציפיותיהם של המטיילים מול המציאות, ועל כן אייחס משמעות רק לתלונה אחת שלהם, והיא בקשר עם היעדר מעליות בחלק מבתי המלון, דבר שהכביד מאד על חברי הקבוצה המבוגרים בנשיאת המזוודות במעלה המדרגות. גם טענה זו לא הוכחשה ע" המדריך ואני סבורה כי יש לה משקל ממשי. לצורך הענין אתעלם מן הטענות בקשר לטיבם של התאים ב"ספינת האהבה". מן המפורסמות הוא כי תאי הספינות אינן כחדרי מלון רגילים, ואניח כי גם כאן, היה קיומו של מפגש מקדים עשוי לגרום לתאום ציפיות ריאליות יותר.

לענין הטענה כי לא חולקו מזון ושתייה בטיסה, הדבר מעלה אכן תמיהה, אף לא שוכנעתי כי הדבר היה ידוע לנתבעת . כמו כן אין מקום לפצות את התובעים באשר לדרך התנהלות הנתבעת והיחס כלפיהם, לרבות משלוח מאוחר של קבלות, כרטיסים, תכנית מפורטת של הטיול, אי מענה לטלפונים ולמכתבים ועוד. טענות אלו, תהיינה מוצדקות ככל שתהיינה, לא היה בהם כדי לפגוע בהנאת המטיילים במהלך הטיול, ועל כן איני פוסקת פיצוי בגין רכיבים אלו…."

לסיכום

  1. היחסים בין החברה לבין המטייל הינם יחסים חוזיים והוא באופן עקרוני זכאי לפיצוי, אולם זכאותו אינה מוחלטת, כפי שאחריותה של החברה אינה מוחלטת.
  2. כשל הופך להיות כזה, בראי המסלול המתוכנן ויתר התחייבויות החברה המארגנת. כמובן שמתייחסים רק לכשלים שהוכחו.
  3. תיבחן השאלה האם ועד כמה השתדלה החברה למנוע את התקלה מראש או למזער אותה בדיעבד. יש להתחשב בסבירות התקלות גם בהקשר של הסבירות שיתרחשו וכו'. קרי תקלות שהיו בשליטת החברה המארגנת לעומת תקלות שלא היו בשליטתה.
  4. אין להטיל אחריות (ודאי לא משמעותית) בגין כשלים שלא שינו את אופי הטיול ורמתו והם בגדר של זוטות. יש להוכיח סטיה משמעותית ממה שהובטח.
  5. על הנוסע החובה להקטין את נזקיו, גם כאשר מתרחשת תקלה. מאידך יש לבדוק האם החברה המארגנת נהגה בהגינות.
  6. מכיוון שהנוסע משלם בעבור הנאה, הוא גם זכאי לתבוע בגין עגמת נפש ולא רק בגין הפרת הסכם באי ביקור.
  7. יש להבחין בין עניינים אובייקטיביים לעניינים סובייקטיבים. במישור הסובייקטיבי תעלה השאלה מהו היחס בין המטיילים המאוכזבים לבין כלל המטיילים.

אז מה לעשות? לתבוע או לא לתבוע? קראו את המאמר המסכם בסדרה.

 

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עזרו לנו למנוע ספאם בבקשה: * נא לרענן את מנגנון מניעת הספאם