הוויכוח הגדול ביותר שקיים בעם ובמדינה כיום, אוחז את שאלת הזהות.
מהי זהות יהודית?
ומהי זהות ישראלית?
ומה היחס/הקשר/הדומה והשונה ביניהן?
ומהי המשמעות המעשית של הגדרה כזו או אחרת?
זהו ויכוח שהחל הרבה לפני קום המדינה. שורשיו בעידן החדש נעוצים עוד בתקופת ההשכלה, והוא הולך ומתעצם במיוחד לאחר קום המדינה, ויהיה חייב להגיע לפתרון/לאיזון/ליישוב, אחרת……
אני חש את הדברים בהיבטים רבים, ולדוגמה בקשר למסע לפולין –
מדי פעם אומרים שהמסע לפולין יחזק את זהות היהודית שלנו.
מהי אותה זהות יהודית, בהקשר למסע לפולין?
כיצד מחזקים אותה?
מה היחס בינה לבין זהות דתית?
ויש מדריכים שחוששים מהתווית הזאת, של חיזוק הזהות היהודית, ומעדיפים שהמסע יחזק את הזהות הישראלית, ויש המחמירים ומבקשים שהמסע יחזק את הזהות שלנו כבני אנוש (ערכים אוניברסליים), דווקא.
למה, בעצם, אי אפשר לחזק את שלושתן יחד?
אבל מה זה אומר, כל הדיון הפילוסופי הזה?
זה אומר (או יכול לומר) – המון. ובין היתר – על קצה המזלג – – –
* זה אומר, האם אעדיף מדריך/ה שתפיסת העולם שלו בקשר לשאלת הזהות דומה לשלי, אם לאו. האם זה תקין?
* זה אומר, מהי חובתו של המדריך בהקשר לכך. האם "זכותו" ו/או "חובתו" להציג בפני התלמידים את תפיסת העולם שלו, בשם חופש הביטוי והדיעה, או שמא עליו להציג תפיסת עולם ממלכתית ומאחדת (ואם כן – מהי?!?) ולהימנע מהצפת דעותיו האישיות.
* זה אומר, איזו הכנה אני אערוך לתלמידים עוד לפני המסע. כיצד אבקש להכין אותם למסע.
* זה אומר, אלו אתרים אני אבחר במסע. אתרים שמתאימים למסרים שלי. האם הכניסה לבתי כנסת חרבים ולבתי קברות מחזקת את הזהות הדתית, או היהודית, או הישראלית?
* זה אומר, מה יהיה תוכן ההדרכה שלי. למשל – האם ומה אדבר איתם על תנועת החסידות, למשל. האם ועד כמה אני אישית אלמד ואעמיק בכך.
* זה אומר, על מה אדבר ומה אדגיש בכל אתר. את מי אבחר לצטט.
* זה אומר, האם האוכל שיוגש יהיה אוכל כשר אם לאו. האם תישמר השבת בפרהסיה בקבוצה.
* זה אומר, האם ארצה שהתלמידים יגיעו לבית הכנסת לחוות "קבלת שבת".
* זה אומר – אילו תשובות אני אתן לתלמידים שבאים להעמיק בשאלות כגון – – –
– מה ההבדל בין יהדות/ציונות לגזענות. מה ההבדל בינינו לבין הנאצים או כל אומה אחרת שטוענת שהיא אומה נבחרת/מיוחדת/נעלה?
– מה היחס שלנו ליהודים מתבוללים / או מומרים / או "לא יהודים" על פי היהדות המסורתית (כולם יהודים שבחרו להתנתק מהיהדות) – אשר זרקו את הזהות היהודית שלהם, אבל נרצחו כי הוגדרו יהודים על ידי הנאצים?
– מה היחס שלנו ליהודים שנרצחו בשואה, מכיוון שהם לא רצו לעלות לארץ ישראל ולא האמינו בה (לדוגמה: קומוניסטים, חרדים). אנשים שאולי היתה להם זהות יהודית אבל לא ישראלית?
– מה היחס שלנו לזהות ישראלית של לא-יהודים, וכיצד ההיסטוריה של היהודים בשואה אמורה להשפיע עליה, אם בכלל.
– איך להתייחס לשאלות של אמונה (ויש כאלה מכל מיני זוויות).
* זה אומר, עד כמה אבחר לשלב מסרים ולקחים לשאלות השעה, למשל: חיילים המשרתים בשטחים, טבעונות ורצח בעלי חיים, יחס לפליטים ועוד שאלות רבות.
* זה אומר, מה תהיה הצידה שארצה להעניק לתלמידים בעקבות המסע. מה למדנו ומה עלינו ללמוד מהשואה.
כפי שאתם מבינים, המסע הזה יכול לקחת את התלמיד לכיוונים שונים ומגוונים, בכל הנוגע לזהות.
ומן הסתם שאלות אלה משפיעות על הוויכוח האם ולמה לנסוע לפולין –
* למה חייבים להגיע לפולין על מנת לחזק את הזהות היהודית? מה יש שם שאין אפשר לעשות בארץ? למה אי אפשר לחזק את הזהות היהודית בכותל, במצדה?
* האם אני רוצה שהזהות הישראלית שלי תהיה כרוכה בזיכרון השואה?
ועוד ועוד ועוד
שאלת המסע לפולין קרובה ללבי מכיוון שאני גם רואה את הדעות והוויכוחים השונים בין מדריכי פולין, שעוצמתם אינה פחותה מעוצמת בירור הזהות באוכלוסיה הכללית. אבל שאלות אלה חיוניות לגבי שורה ארוכה של עניינים אחרים ונוספים, שכולם מתמקדים בנקודת המוצא של בירור הזהות.
*** אנחנו בדיוק אותו נוער, שבועט ונלחם בתקופת הבגרות, לעצב לו את הזהות האישית והעצמית שלו. במבט של אהבה אני אומר, מרד הנעורים הזה – הוא הכרחי לגבש זהות עצמית בריאה.
(ומה זה אומר… כאשר אנחנו מביאים לשם דווקא נוער שנמצא בתקופת עיצוב הזהות שלו עצמו?)
אני רק נושא תפילה שבאמת התהליך הזה ייצור עם וחברה בריאים יותר, ולא עוד נער שלא ידע את גבולותיו והידרדר למקומות שמהם לא הצליח לעלות שוב.
(הגיגים בעת תחילת הכנת החוברת לקבוצה הבאה לפולין..)
**
פניתי למינהלת פולין והיצעתי לקיים דיון וסיעור מוחות בין מדריכי פולין בסוגיה הזאת, באחד מימי העיון הקרובים למדריכי פולין – קודם כל על מנת שתישמענה הדיעות, שנלמד לדבר זה עם זה, להקשיב, להכיל, להבין, ליצור שיח משותף, על מנת למנוע מצב שכל מדריך מושך לכיוון אחר, מה שיפגע בסופו של דבר, בעצם העניין ובשליחות. אני מקווה שהדבר יבוצע…
